אומנסקי נ' סויה צוריאל בע"מ

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה, כאמור בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 על סמך טיעוני הצדדים בכתב.

התובעת ילידת שנת 1976, נפגעה על פי הנטען בתאונת עבודה ביום 24.7.07 עת כף ידה הימנית נתקעה בין שתי פלטות מתכתיות של מכונה לייצור גבינה.

כתוצאה מפגיעתה, הופנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי ואובחנו אצלה פצעים קרועים בגב כף היד ושבר פתוח באמצע מטאקרפוס 2. בחדר מיון בוצעה הטריה של הפצע, ידה נחבשה וקובעה בגבס.

התובעת שהתה בתקופת אי כושר כתוצאה מהתאונה. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושולמו לה דמי פגיעה. עוד נקבע במל"ל, כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.

התובעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה של ד"ר האשם קאסם לפיה נותרה לה נכות בשיעור של 18% כתוצאה מהתאונה כולל הפעלת תקנה 15. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית מטעמן של ד"ר סלטי, לפיה לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה. בהמשך, חזרה בה התובעת מטענתה להיוותרות נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה.

לטענת התובעת, האחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעת מס' 1 מעבידתה בתקופה הרלוונטית.

התובעת מבקשת לפצותה בגין הפסד שכר לעבר, כאב וסבל, החזר הוצאות נסיעה וטיפולים רפואיים ועזרת צד ג'.

לטענת הנתבעות, התובעת פעלה בניגוד לשיטות העבודה המקובלות ובניגוד להוראות הבטיחות וזאת למרות ניסיונה ומומחיותה. התובעת הכירה את המכונה וביצעה את פעולת הניקיון שבמהלכה נפגעה מידי יום. לפיכך, יש להטיל עליה אשם תורם בשיעור משמעותי.

באשר לנזקים, טענו הנתבעות, כי מכל פיצוי שייפסק יש לנכות את ההוצאות שנגרמו להן בשל הצורך להגיש חוות דעת מומחה מטעמן, טרם חזרה בה התובעת מטענתה לנכות. כן יש לנכות מכל סכום שייפסק את תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת. באשר להפסד שכר, טענו הנתבעות, כי בכתב התביעה ביקשה התובעת פיצוי בגין הפסד שכר עבור חודשיים בלבד ואילו בסיכומים ביקשה פיצוי בגין הפסד שכר עבור שלושה חודשים. לפיכך, אין לפסוק לתובעת מעבר למבוקש בכתב התביעה, כאשר גם הפסד זה כלל לא הוכח משלא צירפה התובעת תלושי שכר. באשר לתביעה לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, טוענות הנתבעות, כי ראש נזק זה לא הוכח בהעדר קבלות וממילא עסקינן בתאונת עבודה, כך שכל הוצאות התובעת מכוסות על ידי המל"ל. לגבי הדרישה לפיצוי בגין עזרת צד ג', אזי לאור אופי הפגיעה אין הצדקה לפיצוי בגין ראש נזק זה, מאחר והתובעת נדרשה לעזרה מינימאלית בלבד.

לטענת הנתבעות, לאחר ניכוי אשם תורם, תגמולי המל"ל וההוצאות שנגרמו להן בשל עלות חוות הדעת, תביעת התובעת נבלעת ולפיכך יש לדחותה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו ולאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, אני פוסקת על דרך הפשרה כדלקמן:

א. הנתבעות ישלמו לתובעת לאחר ניכוי תגמולי המל"ל פיצוי כולל בסך 13,500 ₪.

ב. בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעות לתובעת שכר טירחת עו"ד בשיעור 15% מהסכום האמור בפיסקה א' דלעיל, וכן החזר אגרת בית משפט ששולמה משוערכת להיום.